שיר שימשיך להתנגן להם שנים

השמעתי לה את השיר בזמן שסידרנו את המטבח. כשהגיעה השורה על הטיול שבו הלכנו לאיבוד, היא סגרה את הברז והסתכלה עליי. שנים לא דיברנו על היום ההוא, ותוך רגע שנינו נזכרנו איך ישבנו בגשם וצחקנו כי לא היה לנו מושג איך חוזרים.

אמא תמיד אומרת לנו לקחת סוודר, גם באוגוסט. כששמעה את המשפט שלה בשיר, היא צחקה, ואז הגיע הבית על כל הפעמים שחיכתה שנכתוב שהגענו הביתה. היא לקחה לי את היד מתחת לשולחן. זה היה הרגע שהכי נשאר איתי מהערב.

אבא מכין פנקייק לנכדים בכל שבת, ותמיד הראשון נשרף. זה נכנס לפזמון יחד עם השמות שלהם. הם צעקו 'זה אנחנו!' והוא ביקש לשמוע שוב. בפעם השנייה הוא שר איתם, למרות שהוא בדרך כלל הראשון שמבקש שננמיך.

סיפרתי על הכוס הכחולה שסבתא שומרת לי עוד מהגן. היא שמעה את זה בשיר ואמרה, 'רגע, היא עדיין בארון'. היא הלכה להביא אותה, ואני פתאום הרגשתי שוב כמו הילדה שבאה אליה אחרי בית הספר.

בסוף הדייט הראשון חיכינו לאוטובוס על ספסל, ושנינו קיווינו שהוא יתעכב. שמתי את הספסל בשיר והפעלתי אותו כשישבנו שם שוב. היא זיהתה את המקום בשורה הראשונה. הייתי כל כך לחוץ ששכחתי מה תכננתי להגיד, והיא פשוט חיכתה לי עם חיוך.

בשיר הזכרתי את הלילות שבהם היינו מדברות מהמיטה אחרי שאמא כיבתה את האור. אחותי הסתכלה עליי ואמרה, 'חשבתי שרק אני זוכרת את זה'. כבר שנים אנחנו גרות בערים שונות. בערב ההוא נשארנו לדבר עד שתיים, ממש כמו אז.

כתבתי על הפעם שהאוטו שלו נתקע בטיול והוא התעקש שכולם יישארו בפנים כדי שלא נירטב. הוא צחק כשהגיע הפזמון. אחר כך הוא אמר שהוא זוכר בעיקר את העצבים של אותו יום, ושמח לשמוע שמה שאני זוכר זה שהוא דאג לנו.

הכנסתי לשיר את הריקוד שהבת שלי המציאה כשהייתה בת שש. היום היא כבר בת שש עשרה ובדרך כלל מובכת מדברים כאלה. היא שמעה את השורה, קמה מהכיסא ועשתה בדיוק את אותה תנועה עם הידיים. הצטרפתי אליה, ושתינו התפקענו מצחוק.

בשיר על ההורים סיפרנו איך היו נשארים באוטו מול הבית אחרי העבודה, רק כדי לסיים שיחה בלי שנפריע. אמא הפנתה מבט לאבא כששמעה את זה. אחרי השיר הם התחילו לספר לנו על השנים הראשונות שלהם, ושמענו סיפורים שלא הכרנו בכלל.

סבא תמיד חזר איתי מהגן בדרך הארוכה כדי לעבור ליד הכלבים. כשהשורה הזאת הגיעה הוא תיקן אותי בחיוך ואמר שעשינו את זה גם כשהיה גשם. אחר כך הוא ביקש שאשמור לו את השיר בטלפון, כדי שיוכל להשמיע אותו לאחי בעצמו.

כשהתחלתי עבודה חדשה הייתי מתקשר לאבא בדרך הביתה ומספר שהכול בסדר, גם בימים שלא היה בסדר. בשיר הצלחתי להגיד לו כמה עזר לי שהוא תמיד שאל עוד שאלה. הוא התקשר אחרי ההאזנה, ובמשך רגע שנינו רק הקשבנו לנשימות בצד השני.

בתחילת הקשר היינו נפגשים עם שני קפה על המדרגה ליד העבודה שלי, כי זה כל הזמן שהיה לנו. כשהוא שמע את זה בשיר, הוא מיד אמר את שם בית הקפה. למחרת בבוקר הוא הגיע עם שני קפה והציע שנשב בחוץ, בדיוק כמו פעם.

אבא היה הראשון להדליק את האור במשרד במשך שנים. במסיבת הפרישה השמענו לו שיר על הקפה שהכין לכל מי שהגיע אחריו. הוא הסתכל סביב וראה שגם החברים מהעבודה זוכרים את המחווה הקטנה הזאת. אחר כך אמר לי שזה החלק שהוא הכי יתגעגע אליו.

לפני שאחותי נסעה לחצי שנה, השמעתי לה שיר על הבית שלנו. הכנסתי את החלון שהיינו משאירים פתוח כדי לשמוע גשם. היא ביקשה שאשלח לה את השיר לפני הטיסה. שבוע אחרי כן שלחה לי תמונה מהחדר החדש שלה, עם החלון פתוח ואוזניות על המיטה.

רציתי להגיד לחברה שלי תודה על התקופה שבה התקשרה אליי כל ערב, אפילו כשלא היה לי כוח לדבר. בשיר הזכרתי שפעם היא פשוט קיפלה כביסה בצד השני של הקו כדי שלא אהיה לבד. כשהיא שמעה את זה היא אמרה, 'לא ידעתי שזה היה חשוב לך כל כך'.

הבת שלנו כותבת סיפורים במחברת ירוקה מאז כיתה ב'. בשיר הזכרנו דמות שהיא המציאה והייתה מקריאה לנו לפני השינה. היא צחקה כשהשם של הדמות הגיע בפזמון. בדרך הביתה היא סיפרה לנו שהיא עדיין כותבת עליה, רק שכבר מזמן לא הראתה לנו.

בכל יום שלישי אחי היה מלווה אותי לאימון, למרות שזה הוסיף לו חצי שעה בדרך הביתה. כשהוא שמע את זה בשיר הוא אמר שהוא בכלל חיכה לשיחות שלנו בהליכה. מצחיק כמה שנים חשבתי שהוא עשה לי טובה, והוא זוכר את זה בתור הזמן שלנו יחד.

כשרק הכרנו היא השאירה לי מפתח מתחת לעציץ, כדי שאכנס גם אם היא נרדמה. שנים אחר כך הכנסתי את זה לשיר ליום ההולדת שלה. היא אמרה שזכרה את העציץ, אבל לא ידעה שזה היה הערב הראשון שבו הרגשתי אצלה בבית.

השמעתי לאמא את השיר אחרי שהאורחים הלכו, כששתינו ישבנו על הספה עם חתיכת עוגה. הזכרתי את הפתקים שהייתה מכניסה לי לקופסת האוכל. היא שאלה אם שמרתי אחד מהם. קמתי והבאתי לה פתק מקופסה בחדר שלי, והיא זיהתה מיד את כתב היד.

כשהגיע הקטע הראשון, שמעתי בו את המשפט שאחותי הייתה אומרת לי לפני כל מבחן, 'תתחילי ממה שאת יודעת'. השמעתי לה אותו בערב. היא אמרה שהיא בכלל למדה את המשפט הזה מאמא שלנו. בסוף האזנו שוב, והפעם שתינו חיכינו לאותה שורה.